השיר של דניאל
דניאל 17
הנער הרגיש
חושב הרבה, מרגיש עוד יותר. כמעט אף פעם בלי הגיטרה.
עמוד ראשון
עיר קטנה. אחר צהריים גדול.
אורות היא עיר קטנה: רחוב עם דקלים, בית ספר, פארק ישן עם גבעה אחת, ומקום שקוראים לו הזולה: שלוש ספות בלויות, משטחי עץ ושרשרת נורות שכבר מזמן לא דולקת. מקום טוב להיות בו בן שבע עשרה.
ואז, באחר צהריים רגיל, משהו מהבהב מאחורי הגבעה.
יוניברס הוא משחק עלילתי שמסופר בפי מי שהדברים קורים לו. מטיילים ברחובות אורות בפיקסל ארט, מדברים עם כולם, מקבלים החלטות קטנות שאנשים זוכרים, ופרק אחרי פרק נכנסים לנעליים של מישהו אחר: ציניקן עם מחברת שאף אחד לא קורא, נער שחושב יותר מדי ומנגן בגיטרה, בחורה שאף אחד לא מחליט בשבילה. כל אחד מהם רואה את אותם ימים מצד אחר. אף אחד לא מספר הכול. כולם מספרים את האמת.
אם הייתי צריך לסמן נקודה אחת בזמן ולהגיד "כאן" - זה היה הרגע. ריח הדשא, השמש החמימה, הגיטרה של דניאל שלוחצת לי על הגב. זאת הייתה הדקה השפויה והנורמלית האחרונה בחיים שלי.
עומר, מספר